This site uses cookies.
Some of these cookies are essential to the operation of the site,
while others help to improve your experience by providing insights into how the site is being used.
For more information, please see the ProZ.com privacy policy.
Freelance translator and/or interpreter, Verified member
Data security
This person has a SecurePRO™ card. Because this person is not a ProZ.com Plus subscriber, to view his or her SecurePRO™ card you must be a ProZ.com Business member or Plus subscriber.
Affiliations
This person is not affiliated with any business or Blue Board record at ProZ.com.
Services
Translation, Editing/proofreading, Subtitling
Expertise
Specializes in:
Art, Arts & Crafts, Painting
Architecture
Cinema, Film, TV, Drama
Poetry & Literature
Cooking / Culinary
Journalism
Education / Pedagogy
Marketing
Rates
Portfolio
Sample translations submitted: 3
English to Hebrew: Sculpture. From Antiquity to the Present Day General field: Art/Literary Detailed field: Art, Arts & Crafts, Painting
Source text - English Sculpture. From Antiquity to the Present Day
Greek Art
(ISBN 978-3-8365-2393-6)
By Philippe Bruneau
GENERAL INTRODUCTION
BACKGROUND TO THE STUDY OF GREEK SCULPTURE
p. 11
It is mainly in connection with sculpture that we have tended to speak of "the Classical beauty of Greece". It is sculpture that is currently held to be the most representative and indeed the most excellent of the arts of ancient Greece. And it is an art with which we have the good fortune to be particularly well acquainted.
This emphasis would appear to be justified. Our admiration for vase paintings and mosaics was not shared by the Greeks, who considered them of minor importance, but they really did consider sculpture to be an outstanding feature of their civilization, worthy of the critical and historical interest attested to in many texts. And whereas building that have survived reasonably intact are few and far between, the major painting have virtually disappeared, works of sculpture have been preserved in vast numbers. To be convinced of this, one need only cast an eye over the reserves of a great museum such as the Louvre. Chronologically, the works extant cover a good thousand years, without a break, from Archaic times to the Imperial period, and geographically they range from the Italian colonies to Asia Minor.
To this abundance of statues, statuettes and reliefs must be added written sources of two kinds. Firstly, inscriptions on the works themselves: during the Archaic period, these were commonly engraved on the statue itself, in particular on the thigh, but are more usually found on the pedestal; this eventually became the established costume. These inscriptions give, in the whole or in part, the identity of the work, the date, the name of the votary patron, and that of the sculptor. For instance, the base reproduced on this page states that the work was offered by a certain Cleiocrateia to the goddesses Demeter and Persephone, and was the work of Praxiteles. Most statues have been separated from their original pedestals, but attempts to match them are nonetheless instructive, making it possible to sketch out the careers of certain artists. Secondly, there are many texts concerning sculpture and sculptors, some literary, and some in the form of inscriptions, particularly list of wages paid. Apart from Pliny the Elder, who wrote at length on Greek statuary in bronze and marble, there are no other continuous histories of Classical sculpture, but Greek and Latin writers often touched on the subject from various points of view. In the nineteenth century, the German J. Overbeck made a collection of such passages, which, though not exhaustive, runs to some three hundred pages.
Given the abundance of surviving monuments and a mass of textual information, archeologists of Greek sculpture would appear to be in a strong position. But much more than this is required if we are to obtain a complete and reliable picture.
The first obstacle is one common to the study of all relatively ancient civilization: the older the work, the more likely it is to have been damaged, and the less we tend to know of its date, function and so on.
It might be reasonably be claimed that the fame of the Venus de Milo is owing to the loss of her arms; from this derives her strange fascination. But, in ancient times, there was nothing unusual about her. Her arms would have been posed in natural fashion; she may have held some object in her hands. She is by no means unique in this respect. The outstretched arm of the Ephebe of Antikythera, for instance, seems to make so striking a gesture only because he was grasping or holding up for inspection something that has since disappeared. Unfortunately, the restoration of missing parts of statues is virtually impossible. In architecture, the recurrence of basic elements often means that the whole can be reconstructed from a relatively small fragment.
Translation - Hebrew הפיסול – מן העת העתיקה ועד עתה
עמ' 11
האמנות היוונית
מאת פיליפ ברונאו
מבוא כללי
הרקע לחקר הפיסול היווני
כאשר אנו מדברים על "היופי הקלאסי של יוון", הנטייה שלנו היא לדבר עליו בעיקר בהקשר של הפיסול. הפיסול הוא שנחשב כיום כאמנות הייצוגית ביותר, ולמעשה, המשובחת ביותר, מבין האמנויות ביוון העתיקה. ולמרבה המזל, זוהי אמנות המוכרת לנו היטב
נראה שהדגש הזה מוצדק. היוונים לא היו שותפים להערצה שאנו חשים כלפי ציורי הכדים והפסיפסים, שנראו להם כבעלי חשיבות מינורית, אולם הפיסול נתפש בעיניהם כמאפיין בולט של תרבותם, הראוי להתעניינות ביקורתית והיסטורית, ועל כך מעידים טקסטים רבים. אם כי המבנים ששרדו במצב שלם יחסית הנם מעטים ומרוחקים זה מזה, והציורים החשובים למעשה נעלמו, היצירות בתחום הפיסול השתמרו בכמויות אדירות. כדי להשתכנע בכך, צריך רק להעיף מבט על המלאי במוזיאונים גדולים כמו הלובר. כרונולוגית, העבודות ששרדו מתפרשות על פני כאלף שנים, ללא הפסקה, החל מן התקופה הארכאית ועד לתקופת האימפריה הרומית, ומבחינה גיאוגרפית הן משתרעות על פני השטחים שבין המושבות האיטלקיות ועד אסיה הקטנה
אל השפע הזה של הפסלים, הפסלונים והתבליטים יש להוסיף מקורות כתובים משני סוגים. ראשית, כתובות החקוקות על היצירות עצמן: במהלך התקופה הארכאית, נהגו לחקוק אותן על הפסל עצמו, בעיקר על הירך, אולם לרוב הן נמצאות על הכן; זה הפך, בסופו של דבר, למנהג קבוע. כתובות אלה מוסרות, באופן מלא או חלקי, את זהות היצירה, את התאריך, את שם הפטרון הדתי ואת שם הפַּסל. לדוגמה, בסיס הפסל שמצולם בעמוד זה מציין כי היצירה הוענקה כמנחה ע"י גברת מסוימת בשם קליאוקרטיה לאלות דמטר ופרספונה, וכי היא מעשה ידיו של פרקסיטלס. רוב הפסלים הופרדו מן הכנים המקוריים שלהם, אולם המאמצים להתאים ביניהם בכל זאת מאלפים, שכן הם מאפשרים לקבל מושג כלשהו אודות הקריירות של אמנים מסוימים. שנית, יש טקסטים רבים העוסקים בפיסול ובפַסלים, חלקם טקסטים ספרותיים וחלקם בצורת כתובות, בעיקר רשימות של משכורות ששולמו. בנוסף לפליניוס הזקן, שכתב באריכות על הפיסול היווני בברונזה ובשיש, אין תיאורים היסטוריים רצופים אחרים של הפיסול הקלאסי, אולם, הכותבים היווניים והלטיניים נגעו בנושא לעתים קרובות מנקודות מבט שונות. במאה ה-19, הגרמני ג'יי. אוברבק ליקט אוסף של פסקאות כאלה, שאמנם איננו ממצה, אולם מכיל כשלוש מאות עמודים
בהתחשב בשפע המונומנטים ששרדו ובשפע המידע הטקסטואלי, נראה שהארכיאולוגים של הפיסול היווני נמצאים בעמדה טובה. אולם, אם ברצוננו להשיג תמונה שלמה ומהימנה, יש צורך בהרבה יותר מכך.
המכשול הראשון הוא אחד המכשולים המשותפים למחקרים העוסקים בכל התרבויות העתיקות יחסית: ככל שהעבודה קדומה יותר, כך רבים יותר הסיכויים לכך שהיא ניזוקה, ויש לנו פחות סיכויים לדעת אודות תאריך יצירתה, הפונקציה שלה וכן הלאה.
אפשר לטעון, ובצדק, כי פרסומה של ונוס ממילו הוא בזכות אובדן זרועותיה; מכאן נובע הקסם המוזר שלה. אולם, בעת העתיקה, לא היה בה שום דבר יוצא דופן. זרועותיה הוצבו באופן טבעי; יתכן שהיא אחזה בידיה באיזשהו חפץ. היא כלל אינה ייחודית ויוצאת דופן במובן זה. כך, לדוגמה, זרועו המתוחה של הנער מאנטיקיתרה נראית כאילו היא מבצעת מחווה כל כך בולטת רק משום שהוא אחז או החזיק לבדיקה משהו שנעלם מאז. לרוע המזל, הרסטורציה של חלקים חסרים של פסלים היא למעשה בלתי אפשרית. באדריכלות, החזרה של האלמנטים הבסיסיים פירושה שאפשר לשחזר לעתים קרובות את השלם מתוך חלק קטן למדי
English to Hebrew: The Prehistory of the Mind by Steven Mithen General field: Social Sciences Detailed field: Archaeology
Source text - English The Prehistory of the Mind
A Search for the Origins of Art, Religion and Science
by
Steven Mithen
London, 1996
Chapter 1
Why ask an archaeologist about the human mind?
The human mind is intangible, an abstraction. In spite of more than a century of systematic study by psychologists and philosophers, it eludes definition and adequate description, let alone explanation. Stone tools, pieces of broken bone and carved figurines – the stuff of archaeology – have other qualities. They can be weighed and measured, illustrated in books and put on display. They are nothing at all like the mind – except for the profound sense of mystery that surrounds them. So why ask an archaeologist about the human mind?
People are intrigued by various aspects of the mind. What is intelligence? What is consciousness? How can the human mind create art, undertake science and believe in religious ideologies when not a trace of these are found in the chimpanzee, our closest living relative? Again one might wonder: how can archaeologists with their ancient artifacts help answer such questions?
Rather than approach archaeologist, one is likely to turn to a psychologist: it is the psychologist who studies the mind, often by using ingenious laboratory experiments. Psychologists explore the mental development of children, malfunctions of the brain and whether chimpanzees can acquire language. From this research they may offer answers to the types of questions posed above.
Or perhaps one would try a philosopher. The nature of the mind and its relation to the brain – the mind-body problem – has been a persistent issue in the philosophy for over a century. Some philosophers have looked for empirical evidence, others have simply brought their considerable intellects to bear on the subject.
There are other specialists one might approach. Perhaps a neurologist who can look at what actually goes on in the brain; perhaps a primatologist with specialized knowledge of chimpanzees in natural, rather than laboratory, settings; perhaps a biological anthropologist who examines fossils to study how the brain has changed in size and shape during the course of human evolution, or social anthropologist who studies the nature of thought in non-Western societies; perhaps a computer scientist who creates artificial intelligence?
The list of whom we might turn to for answers about the human mind is indeed long. Maybe it should b longer still with the addition of artists, athletes and actors – those we use their minds for particularly impressive feats of concentration and imagination. Of course the sensible answer is that we should ask all of these: almost all disciplines can contribute towards an understanding of the human mind.
But what has archaeology got to offer? More specifically the archaeology to be considered in this book, that of prehistoric hunter-gatherers? This stretches from the first appearance of stone tools 25 million years ago to the appearance of agriculture after 10,000 years ago. The answer is quite simple: we can only ever understand the present by knowing the past. Archaeology may therefore not only be able to contribute, it may hold the key to an understanding of the modern mind.
Translation - Hebrew הפרה-היסטוריה של הדעת
מסע בעקבות מקורות האמנות, הדת והמדע
מאת
סטיבן מית'ן
פרק 1
?למה לשאול ארכיאולוג על הדעת האנושית
הדעת האנושית אינה מוחשית, היא הפשטה. למרות למעלה ממאה שנה של מחקר שיטתי שנעשה ע"י פסיכולוגים ופילוסופים, היא חומקת מהגדרה ומתיאור הולם, שלא לדבר על הסבר. לכלי האבן, לפיסות העצם השבורות ולצלמיות המגולפות – החומר המשמש ארכיאולוגים – יש תכונות אחרות. אפשר לשקול ולמדוד אותם, לצלם ולצייר אותם לשם הדפסה בספרים ולהציב אותם בתצוגה. הם כלל לא דומים לדעת – למעט תחושת המסתורין העמוקה המלווה אותם. אם כן, מדוע עלינו לשאול ארכיאולוג אודות הדעת האנושית
?
ההיבטים השונים של הדעת מעוררים את סקרנותם של בני האדם ומרתקים אותם. מהי אינטליגנציה? מהי תודעה? כיצד יכולה הדעת האנושית ליצור אמנות, לעסוק במדע ולהאמין באמונות דתיות, כאשר אין כל עקבות של הדברים הללו אצל השימפנזים, בני משפחתנו הקרובים ביותר? ושוב, אפשר לתהות: כיצד הארכיאולוגים, עם הפריטים העתיקים שלהם, יכולים לעזור במתן תשובה לשאלות שהועלו כאן
?
בדרך כלל פונים לפסיכולוג, במקום לארכיאולוג: הפסיכולוג הוא החוקר את הדעת, לעתים תוך שימוש בניסויים מעבדתיים משוכללים. הפסיכולוגים חוקרים התפתחות מנטלית של ילדים, ליקויים בתפקודי המוח והאם שימפנזים יכולים לרכוש שפה. המחקרים הללו מאפשרים להם להציע תשובות לשאלות מהסוג שהוזכר לעיל
או שמא כדאי לנסות ולפנות לפילוסוף. אופייה של הדעת והקשר בינה ובין המוח – בעיית הגוף-והנפש – הנה סוגיה המעסיקה את הפילוסופיה בקביעות מזה מאה שנה. פילוסופים מסוימים חיפשו הוכחות בניסויים, ואחרים פשוט השתמשו באינטלקט רב העוצמה שלהם כדי לעסוק בנושא
אפשר לפנות גם למומחים אחרים. אולי לנוירולוג, שיכול להתבונן ממש במה שקורה בתוך המוח; אולי לחוקר פרימאטים בעל התמחות מיוחדת בשימפנזים בסביבה טבעית ולא בסביבה מעבדתית; אולי לאנתרופולוג ביולוגי שבוחן מאובנים כדי לחקור את השינויים שחלו במוח מבחינת גודלו וצורתו במהלך האבולוציה האנושית, או לאנתרופולוג חברתי שחוקר את אופייה של החשיבה בחברות לא-מערביות; אולי למדען מחשבים שיוצר אינטליגנציה מלאכותית
?
רשימת האנשים שאליהם אנו עשויים לפנות כדי לקבל תשובות אודות הדעת האנושית היא אכן ארוכה. אולי היא תוכל להתארך עוד יותר אם נוסיף אליה אמנים, ספורטאים ושחקנים – האנשים שמשתמשים בדעת שלהם לצורך הישגים מרשימים במיוחד של הריכוז והדמיון. מובן, שהתשובה ההגיונית היא שעלינו לשאול את כל האנשים הללו: כמעט כל תחומי הידע יכולים לתרום להבנת הדעת האנושית.
אבל מה יכולה הארכיאולוגיה לתרום? ליתר דיוק, הארכיאולוגיה שנדונה בספר הזה, הארכיאולוגיה של הציידים-הלקטים הפרה-היסטוריים? תחום זה מתפרש על פני התקופה שהחלה עם הופעת כלי האבן הראשונים, לפני 2.5 מיליון שנה ועד תקופת הופעת החקלאות, לפני 10,000 שנה. התשובה פשוטה ביותר: אנו יכולים תמיד להבין את ההווה רק באמצעות הבנת העבר. לכן, לא זו בלבד שהארכיאולוגיה יכולה לתרום, אלא שיתכן שהיא מחזיקה במפתח להבנת הדעת המודרנית
My name is Atara Moscovich and I am an English-Hebrew translator recognized by ITA (Israel Translators Association), a member of the Israeli Writers Association, and also the owner and the manager of the multi-lingual and multi-disciplinary translations agency, "Lilach Translations" (www.lilach-targum.com).
I have a BA degree in literature and art history, and an MA degree with distinction in art history, specializing in Italian Renaissance art.
I have a considerable experience in translating academic materials in arts and art history (especially visual arts - painting, sculpture, architecture and design, but also cinema and theater), humanities and social studies, i.e. - education, sociology, psychology, history, archaeology, and more.
Besides, I translated TV shows in a wide range of fields, from comedies to cooking and traveling shows, and I also tanslated commercial and advertizing materials for several firms and press releases in a wide range of fields. Recently I had the pleasure of translating several short stories.
I recently translated short stories by Sharon Butala (published) and Dave Margoshes (in press), and the Guinness World Records Book (entire 2016 edition, participationg in 2014-2015 editions). Right now, I am working on 2017 edition.
I am also an experienced journalist and linguistic editor. Some of my articles (in Hebrew) dealing with arts and artists can be found on my website,
http://www.lilach-targum.com/?categoryId=43278.
I also translate press releases about art from world's leading museums and auction houses, on artportal website, www.artportal.co.il. (specific references to my translations can be found on
http://www.lilach-targum.com/?categoryId=99561
My greatest professional dream is to translate more literay materials (fiction) and art history books.
Keywords: English-Hebrew, visual arts, art history, painting, sculpture, drawing, architecture, culture, theater, cinema. See more.English-Hebrew, visual arts, art history, painting, sculpture, drawing, architecture, culture, theater, cinema, cultural history, religions, . See less.